Instagram Story Save
Free Save Instagram Story, Reels, Photo, Video, Highlights, IGTV online
fuchs.noam
Noam Fuchs
Econ and entrepreneurship at @reichmanuni.
Former musician and live shows programmer.
אני יושב עכשיו במלון בקפריסין, ממש ליד הים, ועוצר פעם ראשונה לנשום מזה הרבה זמן.
אתמול הייתי חולה עם חום, איך שנחתנו.
אמא שלי אומרת שכשעוצרים לגוף יש זמן להוציא קצת את החרא אז מסתבר שזה נכון.
אני יושב מול השמש ומבין שעוד שניה נכנסים ל2026, זמן טוב להסתכל על השנה שזה עתה הסתיימה.
ביום יום אני רוב הזמן לחוץ או מפוקס, לימודים, עבודה, זוגיות, כסף.
רואה את המיקרו, בטח בתקופות עמוסות וחדשות.
ואז יש את הרגע הזה בקפריסין במלון.
כשחברה שלי רצה בים (לצערי החולי לא מאפשר לי גם)
ואני עם שמש על הפנים ורעש הגלים - כותב.
ומבין שיחד עם הסטרס והפחדים והלחץ.
במקרו הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי בשנה שעברה.
עברתי על הרשימה, ונראה שהעולם מגשים לנו 80 אחוז מהמטרות שהצבנו כמו שרצינו אותן, ואת ה20 הנותרים משאיר על רנדום, שלא יהיה משעמם.
וזה גורם לי לחשוב.
״אם כל הדברים שרציתי התגשמו, מה השלב הבא? מה הדברים שאני באמת רוצה הלאה מה הוא הנקטס לבל?״
זה ברור שכולנו רוצים כסף, הגשמה, זוגיות טובה, משמעות, חופש.
אבל מה הדברים האלו בשבילי ?
כמה כסף ? מה גורם לי להרגיש תחושה של הגשמה? איך נראית זוגיות טובה? מה משמעותי בעיניי? איפה אני מרגיש חופשי?
אלו שאלות שאם ענית עליהם בשנייה כנראה שאתה לא מבין אותן עד הסוף, כי הן נועדו לשלוח אותך לחפש ולמצוא עמוק יותר ממש שיש לך כבר בראש.
ואני? לוקח עכשיו 5 ימים ללכת לישון איתן בלילה, לתת לתת מודע לעשות את שלו ולהכווין אותי לרשימה הבאה.
מה שאני יודע זה שהן צריכות להיות ״גדולות״ יותר מהמטרות של שנה שעברה, כי ככה אנחנו תמיד רוצים, להתפתח. ואני יודע שזה דורש אומץ ואמונה.
אז אני מזכיר לעצמי שאלוהים אוהב לתת לנו 80 אחוז ממה שביקשנו (אם ביקשנו יפה), ועוד 20 אחוז על רנדום.
מסתבר שלא אנחנו המצאנו את החוק 80-20.
תודה, על מה שהיה, ועל מה שיהיה, ועל מי שאיתי בדרך.
על המטרות אכתוב בהמשך, בנתיים - גירוס ב20 שקל וזריחות וקצת חברה שלי.
תודה.
P.S
מה המטרות שלכם?
מה אתם שואלים כדי למצוא אותן ?
אני יושב עכשיו במלון בקפריסין, ממש ליד הים, ועוצר פעם ראשונה לנשום מזה הרבה זמן.
אתמול הייתי חולה עם חום, איך שנחתנו.
אמא שלי אומרת שכשעוצרים לגוף יש זמן להוציא קצת את החרא אז מסתבר שזה נכון.
אני יושב מול השמש ומבין שעוד שניה נכנסים ל2026, זמן טוב להסתכל על השנה שזה עתה הסתיימה.
ביום יום אני רוב הזמן לחוץ או מפוקס, לימודים, עבודה, זוגיות, כסף.
רואה את המיקרו, בטח בתקופות עמוסות וחדשות.
ואז יש את הרגע הזה בקפריסין במלון.
כשחברה שלי רצה בים (לצערי החולי לא מאפשר לי גם)
ואני עם שמש על הפנים ורעש הגלים - כותב.
ומבין שיחד עם הסטרס והפחדים והלחץ.
במקרו הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי בשנה שעברה.
עברתי על הרשימה, ונראה שהעולם מגשים לנו 80 אחוז מהמטרות שהצבנו כמו שרצינו אותן, ואת ה20 הנותרים משאיר על רנדום, שלא יהיה משעמם.
וזה גורם לי לחשוב.
״אם כל הדברים שרציתי התגשמו, מה השלב הבא? מה הדברים שאני באמת רוצה הלאה מה הוא הנקטס לבל?״
זה ברור שכולנו רוצים כסף, הגשמה, זוגיות טובה, משמעות, חופש.
אבל מה הדברים האלו בשבילי ?
כמה כסף ? מה גורם לי להרגיש תחושה של הגשמה? איך נראית זוגיות טובה? מה משמעותי בעיניי? איפה אני מרגיש חופשי?
אלו שאלות שאם ענית עליהם בשנייה כנראה שאתה לא מבין אותן עד הסוף, כי הן נועדו לשלוח אותך לחפש ולמצוא עמוק יותר ממש שיש לך כבר בראש.
ואני? לוקח עכשיו 5 ימים ללכת לישון איתן בלילה, לתת לתת מודע לעשות את שלו ולהכווין אותי לרשימה הבאה.
מה שאני יודע זה שהן צריכות להיות ״גדולות״ יותר מהמטרות של שנה שעברה, כי ככה אנחנו תמיד רוצים, להתפתח. ואני יודע שזה דורש אומץ ואמונה.
אז אני מזכיר לעצמי שאלוהים אוהב לתת לנו 80 אחוז ממה שביקשנו (אם ביקשנו יפה), ועוד 20 אחוז על רנדום.
מסתבר שלא אנחנו המצאנו את החוק 80-20.
תודה, על מה שהיה, ועל מה שיהיה, ועל מי שאיתי בדרך.
על המטרות אכתוב בהמשך, בנתיים - גירוס ב20 שקל וזריחות וקצת חברה שלי.
תודה.
P.S
מה המטרות שלכם?
מה אתם שואלים כדי למצוא אותן ?
אני יושב עכשיו במלון בקפריסין, ממש ליד הים, ועוצר פעם ראשונה לנשום מזה הרבה זמן.
אתמול הייתי חולה עם חום, איך שנחתנו.
אמא שלי אומרת שכשעוצרים לגוף יש זמן להוציא קצת את החרא אז מסתבר שזה נכון.
אני יושב מול השמש ומבין שעוד שניה נכנסים ל2026, זמן טוב להסתכל על השנה שזה עתה הסתיימה.
ביום יום אני רוב הזמן לחוץ או מפוקס, לימודים, עבודה, זוגיות, כסף.
רואה את המיקרו, בטח בתקופות עמוסות וחדשות.
ואז יש את הרגע הזה בקפריסין במלון.
כשחברה שלי רצה בים (לצערי החולי לא מאפשר לי גם)
ואני עם שמש על הפנים ורעש הגלים - כותב.
ומבין שיחד עם הסטרס והפחדים והלחץ.
במקרו הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי בשנה שעברה.
עברתי על הרשימה, ונראה שהעולם מגשים לנו 80 אחוז מהמטרות שהצבנו כמו שרצינו אותן, ואת ה20 הנותרים משאיר על רנדום, שלא יהיה משעמם.
וזה גורם לי לחשוב.
״אם כל הדברים שרציתי התגשמו, מה השלב הבא? מה הדברים שאני באמת רוצה הלאה מה הוא הנקטס לבל?״
זה ברור שכולנו רוצים כסף, הגשמה, זוגיות טובה, משמעות, חופש.
אבל מה הדברים האלו בשבילי ?
כמה כסף ? מה גורם לי להרגיש תחושה של הגשמה? איך נראית זוגיות טובה? מה משמעותי בעיניי? איפה אני מרגיש חופשי?
אלו שאלות שאם ענית עליהם בשנייה כנראה שאתה לא מבין אותן עד הסוף, כי הן נועדו לשלוח אותך לחפש ולמצוא עמוק יותר ממש שיש לך כבר בראש.
ואני? לוקח עכשיו 5 ימים ללכת לישון איתן בלילה, לתת לתת מודע לעשות את שלו ולהכווין אותי לרשימה הבאה.
מה שאני יודע זה שהן צריכות להיות ״גדולות״ יותר מהמטרות של שנה שעברה, כי ככה אנחנו תמיד רוצים, להתפתח. ואני יודע שזה דורש אומץ ואמונה.
אז אני מזכיר לעצמי שאלוהים אוהב לתת לנו 80 אחוז ממה שביקשנו (אם ביקשנו יפה), ועוד 20 אחוז על רנדום.
מסתבר שלא אנחנו המצאנו את החוק 80-20.
תודה, על מה שהיה, ועל מה שיהיה, ועל מי שאיתי בדרך.
על המטרות אכתוב בהמשך, בנתיים - גירוס ב20 שקל וזריחות וקצת חברה שלי.
תודה.
P.S
מה המטרות שלכם?
מה אתם שואלים כדי למצוא אותן ?
אני יושב עכשיו במלון בקפריסין, ממש ליד הים, ועוצר פעם ראשונה לנשום מזה הרבה זמן.
אתמול הייתי חולה עם חום, איך שנחתנו.
אמא שלי אומרת שכשעוצרים לגוף יש זמן להוציא קצת את החרא אז מסתבר שזה נכון.
אני יושב מול השמש ומבין שעוד שניה נכנסים ל2026, זמן טוב להסתכל על השנה שזה עתה הסתיימה.
ביום יום אני רוב הזמן לחוץ או מפוקס, לימודים, עבודה, זוגיות, כסף.
רואה את המיקרו, בטח בתקופות עמוסות וחדשות.
ואז יש את הרגע הזה בקפריסין במלון.
כשחברה שלי רצה בים (לצערי החולי לא מאפשר לי גם)
ואני עם שמש על הפנים ורעש הגלים - כותב.
ומבין שיחד עם הסטרס והפחדים והלחץ.
במקרו הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי בשנה שעברה.
עברתי על הרשימה, ונראה שהעולם מגשים לנו 80 אחוז מהמטרות שהצבנו כמו שרצינו אותן, ואת ה20 הנותרים משאיר על רנדום, שלא יהיה משעמם.
וזה גורם לי לחשוב.
״אם כל הדברים שרציתי התגשמו, מה השלב הבא? מה הדברים שאני באמת רוצה הלאה מה הוא הנקטס לבל?״
זה ברור שכולנו רוצים כסף, הגשמה, זוגיות טובה, משמעות, חופש.
אבל מה הדברים האלו בשבילי ?
כמה כסף ? מה גורם לי להרגיש תחושה של הגשמה? איך נראית זוגיות טובה? מה משמעותי בעיניי? איפה אני מרגיש חופשי?
אלו שאלות שאם ענית עליהם בשנייה כנראה שאתה לא מבין אותן עד הסוף, כי הן נועדו לשלוח אותך לחפש ולמצוא עמוק יותר ממש שיש לך כבר בראש.
ואני? לוקח עכשיו 5 ימים ללכת לישון איתן בלילה, לתת לתת מודע לעשות את שלו ולהכווין אותי לרשימה הבאה.
מה שאני יודע זה שהן צריכות להיות ״גדולות״ יותר מהמטרות של שנה שעברה, כי ככה אנחנו תמיד רוצים, להתפתח. ואני יודע שזה דורש אומץ ואמונה.
אז אני מזכיר לעצמי שאלוהים אוהב לתת לנו 80 אחוז ממה שביקשנו (אם ביקשנו יפה), ועוד 20 אחוז על רנדום.
מסתבר שלא אנחנו המצאנו את החוק 80-20.
תודה, על מה שהיה, ועל מה שיהיה, ועל מי שאיתי בדרך.
על המטרות אכתוב בהמשך, בנתיים - גירוס ב20 שקל וזריחות וקצת חברה שלי.
תודה.
P.S
מה המטרות שלכם?
מה אתם שואלים כדי למצוא אותן ?
אני יושב עכשיו במלון בקפריסין, ממש ליד הים, ועוצר פעם ראשונה לנשום מזה הרבה זמן.
אתמול הייתי חולה עם חום, איך שנחתנו.
אמא שלי אומרת שכשעוצרים לגוף יש זמן להוציא קצת את החרא אז מסתבר שזה נכון.
אני יושב מול השמש ומבין שעוד שניה נכנסים ל2026, זמן טוב להסתכל על השנה שזה עתה הסתיימה.
ביום יום אני רוב הזמן לחוץ או מפוקס, לימודים, עבודה, זוגיות, כסף.
רואה את המיקרו, בטח בתקופות עמוסות וחדשות.
ואז יש את הרגע הזה בקפריסין במלון.
כשחברה שלי רצה בים (לצערי החולי לא מאפשר לי גם)
ואני עם שמש על הפנים ורעש הגלים - כותב.
ומבין שיחד עם הסטרס והפחדים והלחץ.
במקרו הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי בשנה שעברה.
עברתי על הרשימה, ונראה שהעולם מגשים לנו 80 אחוז מהמטרות שהצבנו כמו שרצינו אותן, ואת ה20 הנותרים משאיר על רנדום, שלא יהיה משעמם.
וזה גורם לי לחשוב.
״אם כל הדברים שרציתי התגשמו, מה השלב הבא? מה הדברים שאני באמת רוצה הלאה מה הוא הנקטס לבל?״
זה ברור שכולנו רוצים כסף, הגשמה, זוגיות טובה, משמעות, חופש.
אבל מה הדברים האלו בשבילי ?
כמה כסף ? מה גורם לי להרגיש תחושה של הגשמה? איך נראית זוגיות טובה? מה משמעותי בעיניי? איפה אני מרגיש חופשי?
אלו שאלות שאם ענית עליהם בשנייה כנראה שאתה לא מבין אותן עד הסוף, כי הן נועדו לשלוח אותך לחפש ולמצוא עמוק יותר ממש שיש לך כבר בראש.
ואני? לוקח עכשיו 5 ימים ללכת לישון איתן בלילה, לתת לתת מודע לעשות את שלו ולהכווין אותי לרשימה הבאה.
מה שאני יודע זה שהן צריכות להיות ״גדולות״ יותר מהמטרות של שנה שעברה, כי ככה אנחנו תמיד רוצים, להתפתח. ואני יודע שזה דורש אומץ ואמונה.
אז אני מזכיר לעצמי שאלוהים אוהב לתת לנו 80 אחוז ממה שביקשנו (אם ביקשנו יפה), ועוד 20 אחוז על רנדום.
מסתבר שלא אנחנו המצאנו את החוק 80-20.
תודה, על מה שהיה, ועל מה שיהיה, ועל מי שאיתי בדרך.
על המטרות אכתוב בהמשך, בנתיים - גירוס ב20 שקל וזריחות וקצת חברה שלי.
תודה.
P.S
מה המטרות שלכם?
מה אתם שואלים כדי למצוא אותן ?
זה מרגיש אותו הדבר אחרי שעושים את זה. אחרי שמנשקים אותה בפעם הראשונה, זה מרגיש אותו הדבר, הפחד והריגוש שהיו לפני נעלמים, ואז מרגישים אותו הדבר. החיים הם אותם חיים.
אחרי שמופיעים פעם ראשונה מול 20 איש בבית קפה, זה מרגיש אותו הדבר. אחרי שמופיעים מול 20 אלף איש, יש קצת היי, ואז? זה מרגיש אותו הדבר. זה מרגיש אותו הדבר אחרי שעושים את זה, וגם ליפני.
ליפני זה תמיד מפחיד, זה תמיד מרגיש קצת בילתי אפשרי, מרגיש שיש מצב שניכשל. ליפני זה תמיד מרגיש טיפה לא מובטח, ודרוש איזה דיבור עצמי של ״כן, אני מסוגל, נועדתי לזה״.
סיימתי מרתון פעם ראשונה בחיים, שלושה חודשים לפני שהייתי אמור לרוץ אחד כזה בכלל.
התוכנית הייתה לרוץ חצי מרתון, אבל אז הגיעה הצומת באמצע הריצה בין המסלול של החצי מרתון למרתון המלא, ועלה בי הרעיון לעשות את המלא, אז לקחתי שמאלה..
לא כי זה בריא לגוף, לא כי הייתי מוכן כבר (ממש לא, לא ישנתי כמו שצריך, בקושי אכלתי יום לפני, ועוד הייתי חולה מהשבוע שעבר) אלא כי ידעתי שהבן אדם שאני רוצה להיות זה האיש הזה, האידיוט, המשוגע, חסר האחראיות או החכם שלקח את השמאלה.
זה מרגיש אותו הדבר עד שעושים את זה, וזה מרגיש אותו הדבר גם אחרי, אבל מה שהצלחת לעשות משתנה, ומה שמאחוריך משתנה וכל שמאלה כזה, שמותח את הגבול שלנו, גורם לשמאלה הבא להיות משמעותי יותר. לפני שלוקחים את השמאלה הוא נראה כמו הרי אילת, ואחרי? יש נוף אדיר לים סוף, וחושבים על ההר הבא, על השמאלה הבא וזה מרגיש אותו דבר, אבל אנחנו על ההר מול הנוף ולא משנה שזה מרגיש אותו הדבר, כי הנוף הזה טוב יותר מהנוף למטה.
מאחל לעצמי עוד לקחת הרבה שמאלה בחיים האלה, ומאחל לעצמי לפגוש עוד הרבה רגעים שהבטן תגיד לי ״נעם, זה הרגע הזה שעכשיו אתה עושה את האקסטרה, את המופרע, את הקיצוני והחכם, את ה״חיים עד הסוף״. מאחל לזה שכל לקיחת שמאלה כזאת מזיזה אצל האנשים מסביבי קצת רצון לעשות את זה בעצמם, במה שחשוב להם, במה שיעשה להם לחייך קצת יותר.
כי זה לא קשור לאיך זה מרגיש לפני או אחרי, זה קשור להקשיב ללב, ולעשות צעדים גם כשיש הרבה למה לא, שהלב רוצה לעשות אותם.קחו את השמאלה, זה מרגיש אותו הדבר, אבל שווה פי אלף. ואני? ראיתי כבר את ההר הבא, את השמאלה הבא, הוא בצבע של 100km , אולי לו אתכונן קצת יותר טוב (@raanancohen טיפים?) מרתון אילת, 04:38h תודה.
זה מרגיש אותו הדבר אחרי שעושים את זה. אחרי שמנשקים אותה בפעם הראשונה, זה מרגיש אותו הדבר, הפחד והריגוש שהיו לפני נעלמים, ואז מרגישים אותו הדבר. החיים הם אותם חיים.
אחרי שמופיעים פעם ראשונה מול 20 איש בבית קפה, זה מרגיש אותו הדבר. אחרי שמופיעים מול 20 אלף איש, יש קצת היי, ואז? זה מרגיש אותו הדבר. זה מרגיש אותו הדבר אחרי שעושים את זה, וגם ליפני.
ליפני זה תמיד מפחיד, זה תמיד מרגיש קצת בילתי אפשרי, מרגיש שיש מצב שניכשל. ליפני זה תמיד מרגיש טיפה לא מובטח, ודרוש איזה דיבור עצמי של ״כן, אני מסוגל, נועדתי לזה״.
סיימתי מרתון פעם ראשונה בחיים, שלושה חודשים לפני שהייתי אמור לרוץ אחד כזה בכלל.
התוכנית הייתה לרוץ חצי מרתון, אבל אז הגיעה הצומת באמצע הריצה בין המסלול של החצי מרתון למרתון המלא, ועלה בי הרעיון לעשות את המלא, אז לקחתי שמאלה..
לא כי זה בריא לגוף, לא כי הייתי מוכן כבר (ממש לא, לא ישנתי כמו שצריך, בקושי אכלתי יום לפני, ועוד הייתי חולה מהשבוע שעבר) אלא כי ידעתי שהבן אדם שאני רוצה להיות זה האיש הזה, האידיוט, המשוגע, חסר האחראיות או החכם שלקח את השמאלה.
זה מרגיש אותו הדבר עד שעושים את זה, וזה מרגיש אותו הדבר גם אחרי, אבל מה שהצלחת לעשות משתנה, ומה שמאחוריך משתנה וכל שמאלה כזה, שמותח את הגבול שלנו, גורם לשמאלה הבא להיות משמעותי יותר. לפני שלוקחים את השמאלה הוא נראה כמו הרי אילת, ואחרי? יש נוף אדיר לים סוף, וחושבים על ההר הבא, על השמאלה הבא וזה מרגיש אותו דבר, אבל אנחנו על ההר מול הנוף ולא משנה שזה מרגיש אותו הדבר, כי הנוף הזה טוב יותר מהנוף למטה.
מאחל לעצמי עוד לקחת הרבה שמאלה בחיים האלה, ומאחל לעצמי לפגוש עוד הרבה רגעים שהבטן תגיד לי ״נעם, זה הרגע הזה שעכשיו אתה עושה את האקסטרה, את המופרע, את הקיצוני והחכם, את ה״חיים עד הסוף״. מאחל לזה שכל לקיחת שמאלה כזאת מזיזה אצל האנשים מסביבי קצת רצון לעשות את זה בעצמם, במה שחשוב להם, במה שיעשה להם לחייך קצת יותר.
כי זה לא קשור לאיך זה מרגיש לפני או אחרי, זה קשור להקשיב ללב, ולעשות צעדים גם כשיש הרבה למה לא, שהלב רוצה לעשות אותם.קחו את השמאלה, זה מרגיש אותו הדבר, אבל שווה פי אלף. ואני? ראיתי כבר את ההר הבא, את השמאלה הבא, הוא בצבע של 100km , אולי לו אתכונן קצת יותר טוב (@raanancohen טיפים?) מרתון אילת, 04:38h תודה.
זה מרגיש אותו הדבר אחרי שעושים את זה. אחרי שמנשקים אותה בפעם הראשונה, זה מרגיש אותו הדבר, הפחד והריגוש שהיו לפני נעלמים, ואז מרגישים אותו הדבר. החיים הם אותם חיים.
אחרי שמופיעים פעם ראשונה מול 20 איש בבית קפה, זה מרגיש אותו הדבר. אחרי שמופיעים מול 20 אלף איש, יש קצת היי, ואז? זה מרגיש אותו הדבר. זה מרגיש אותו הדבר אחרי שעושים את זה, וגם ליפני.
ליפני זה תמיד מפחיד, זה תמיד מרגיש קצת בילתי אפשרי, מרגיש שיש מצב שניכשל. ליפני זה תמיד מרגיש טיפה לא מובטח, ודרוש איזה דיבור עצמי של ״כן, אני מסוגל, נועדתי לזה״.
סיימתי מרתון פעם ראשונה בחיים, שלושה חודשים לפני שהייתי אמור לרוץ אחד כזה בכלל.
התוכנית הייתה לרוץ חצי מרתון, אבל אז הגיעה הצומת באמצע הריצה בין המסלול של החצי מרתון למרתון המלא, ועלה בי הרעיון לעשות את המלא, אז לקחתי שמאלה..
לא כי זה בריא לגוף, לא כי הייתי מוכן כבר (ממש לא, לא ישנתי כמו שצריך, בקושי אכלתי יום לפני, ועוד הייתי חולה מהשבוע שעבר) אלא כי ידעתי שהבן אדם שאני רוצה להיות זה האיש הזה, האידיוט, המשוגע, חסר האחראיות או החכם שלקח את השמאלה.
זה מרגיש אותו הדבר עד שעושים את זה, וזה מרגיש אותו הדבר גם אחרי, אבל מה שהצלחת לעשות משתנה, ומה שמאחוריך משתנה וכל שמאלה כזה, שמותח את הגבול שלנו, גורם לשמאלה הבא להיות משמעותי יותר. לפני שלוקחים את השמאלה הוא נראה כמו הרי אילת, ואחרי? יש נוף אדיר לים סוף, וחושבים על ההר הבא, על השמאלה הבא וזה מרגיש אותו דבר, אבל אנחנו על ההר מול הנוף ולא משנה שזה מרגיש אותו הדבר, כי הנוף הזה טוב יותר מהנוף למטה.
מאחל לעצמי עוד לקחת הרבה שמאלה בחיים האלה, ומאחל לעצמי לפגוש עוד הרבה רגעים שהבטן תגיד לי ״נעם, זה הרגע הזה שעכשיו אתה עושה את האקסטרה, את המופרע, את הקיצוני והחכם, את ה״חיים עד הסוף״. מאחל לזה שכל לקיחת שמאלה כזאת מזיזה אצל האנשים מסביבי קצת רצון לעשות את זה בעצמם, במה שחשוב להם, במה שיעשה להם לחייך קצת יותר.
כי זה לא קשור לאיך זה מרגיש לפני או אחרי, זה קשור להקשיב ללב, ולעשות צעדים גם כשיש הרבה למה לא, שהלב רוצה לעשות אותם.קחו את השמאלה, זה מרגיש אותו הדבר, אבל שווה פי אלף. ואני? ראיתי כבר את ההר הבא, את השמאלה הבא, הוא בצבע של 100km , אולי לו אתכונן קצת יותר טוב (@raanancohen טיפים?) מרתון אילת, 04:38h תודה.
כחלק מהדרך שלי לשים את עצמי בחוץ החלטתי שאני רוצה לדגמן קצת, להרגיש אתזה לפחות, אז הלכתי לחברה טובה שיש לה את העין הכי טובה בארץ לאסטטיקה ועשינו כמה תמונות🤍 #modeling #photoshoot #haifa #cats #cat #malemodels #new
עברה עליי שנה משוגעת, שנה וחצי אם לומר את האמת.
כל חיי חשבתי שאני אהיה מוסיקאי—ידעתי אפילו. 24 שנים מהחיים הקדשתי לזה והגשמתי חלומות: לעבוד עם מוזיקאים שאני מעריץ, להיות על הבמות הגדולות, לעשות מוסיקה עם צוותים מוכשרים וללמוד מכל אחד בדרך.
החיים נתנו לי מתנה, ואני אסיר תודה להם ולעצמי שידעתי לנצל אותה. המלחמה זרקה אותי מכל זה. אחרי שחיקה של עבודה אינטנסיבית, הכל נעצר והייתי חייב לברוח—להבין איך קוראים לי והאם החלום הזה שהגשמתי רוצה לשנות צורה או לא.
נעלמתי כדי לשאול שאלות קשות, והאמת היא שעדיין לא לגמרי חזרתי. אני עוד לא יודע את התשובות, אני עוד מחפש. אבל משהו שקרה בשנה וחצי האחרונות של החיפוש הוא שאני מרשה לעצמי לעשות ולדייק. אני דוחף קדימה ורושם מטרות שלא קשורות רק למוסיקה—או למוסיקה בכלל, כמו כל חיי הקודמים—אלא קשורות להיותי אדם על הכדור הזה.
בסוף השבוע עשיתי את חצי מרתון תל אביב—בזמן טוב יותר משתכננתי. זה הוכיח לי כמה יש ערך בהתמדה, וכמה כשאני שם מטרה מול העיניים, אין דבר שעוצר אותי. והאמת? כשאני יודע שאני רוצה משהו, זה גם לא כזה קשה באמת להשיג אותו.
19 שניות אחרי קו הסיום כבר חשבתי על הדבר הבא. אני מאחל לעצמי להצליח לשהות בהישגים יחד עם הרעב שיש לי, ואולי למצוא עוד כמה תשובות לשאלות שלי עד המרתון של 2026.
שם ברור שזה לא יהיה חצי, אלא מרתון מלא. ואולי, כשאסיים אותו, אהיה מלא בעצמי. ואולי לא. אולי אולטרה-מרתון יבצבץ לו במוחי ישר אחרי קו הסיום.
ואולי השאלה שצריך לענות עליה היא איך מסתפקים במה שיש.
ואולי אני בכלל אוהב ליצור יש מאין.
והריצה הזאת מסמלת את הרצון להשקיע בתוך החוסר ודאות,
את הרצון לכבוש בתוך הסבל,
את הרצון לגדול מתוך הקושי,
ואת הרצון לשבור את הגבולות שלי.
זה משחק. כואב, אבל מתגמל.
קצת מזוכיסטי, אבל חוויית חיים עוצמתית.
כמו שרבינו הארווי אמר:
“Life is this 💁🏻♂️ I like this 🙆🏻♂️”
שלא נפחד לשבור את הגבולות, ובעיקר לא להישאר במקום. 🤍
עברה עליי שנה משוגעת, שנה וחצי אם לומר את האמת.
כל חיי חשבתי שאני אהיה מוסיקאי—ידעתי אפילו. 24 שנים מהחיים הקדשתי לזה והגשמתי חלומות: לעבוד עם מוזיקאים שאני מעריץ, להיות על הבמות הגדולות, לעשות מוסיקה עם צוותים מוכשרים וללמוד מכל אחד בדרך.
החיים נתנו לי מתנה, ואני אסיר תודה להם ולעצמי שידעתי לנצל אותה. המלחמה זרקה אותי מכל זה. אחרי שחיקה של עבודה אינטנסיבית, הכל נעצר והייתי חייב לברוח—להבין איך קוראים לי והאם החלום הזה שהגשמתי רוצה לשנות צורה או לא.
נעלמתי כדי לשאול שאלות קשות, והאמת היא שעדיין לא לגמרי חזרתי. אני עוד לא יודע את התשובות, אני עוד מחפש. אבל משהו שקרה בשנה וחצי האחרונות של החיפוש הוא שאני מרשה לעצמי לעשות ולדייק. אני דוחף קדימה ורושם מטרות שלא קשורות רק למוסיקה—או למוסיקה בכלל, כמו כל חיי הקודמים—אלא קשורות להיותי אדם על הכדור הזה.
בסוף השבוע עשיתי את חצי מרתון תל אביב—בזמן טוב יותר משתכננתי. זה הוכיח לי כמה יש ערך בהתמדה, וכמה כשאני שם מטרה מול העיניים, אין דבר שעוצר אותי. והאמת? כשאני יודע שאני רוצה משהו, זה גם לא כזה קשה באמת להשיג אותו.
19 שניות אחרי קו הסיום כבר חשבתי על הדבר הבא. אני מאחל לעצמי להצליח לשהות בהישגים יחד עם הרעב שיש לי, ואולי למצוא עוד כמה תשובות לשאלות שלי עד המרתון של 2026.
שם ברור שזה לא יהיה חצי, אלא מרתון מלא. ואולי, כשאסיים אותו, אהיה מלא בעצמי. ואולי לא. אולי אולטרה-מרתון יבצבץ לו במוחי ישר אחרי קו הסיום.
ואולי השאלה שצריך לענות עליה היא איך מסתפקים במה שיש.
ואולי אני בכלל אוהב ליצור יש מאין.
והריצה הזאת מסמלת את הרצון להשקיע בתוך החוסר ודאות,
את הרצון לכבוש בתוך הסבל,
את הרצון לגדול מתוך הקושי,
ואת הרצון לשבור את הגבולות שלי.
זה משחק. כואב, אבל מתגמל.
קצת מזוכיסטי, אבל חוויית חיים עוצמתית.
כמו שרבינו הארווי אמר:
“Life is this 💁🏻♂️ I like this 🙆🏻♂️”
שלא נפחד לשבור את הגבולות, ובעיקר לא להישאר במקום. 🤍
עברה עליי שנה משוגעת, שנה וחצי אם לומר את האמת.
כל חיי חשבתי שאני אהיה מוסיקאי—ידעתי אפילו. 24 שנים מהחיים הקדשתי לזה והגשמתי חלומות: לעבוד עם מוזיקאים שאני מעריץ, להיות על הבמות הגדולות, לעשות מוסיקה עם צוותים מוכשרים וללמוד מכל אחד בדרך.
החיים נתנו לי מתנה, ואני אסיר תודה להם ולעצמי שידעתי לנצל אותה. המלחמה זרקה אותי מכל זה. אחרי שחיקה של עבודה אינטנסיבית, הכל נעצר והייתי חייב לברוח—להבין איך קוראים לי והאם החלום הזה שהגשמתי רוצה לשנות צורה או לא.
נעלמתי כדי לשאול שאלות קשות, והאמת היא שעדיין לא לגמרי חזרתי. אני עוד לא יודע את התשובות, אני עוד מחפש. אבל משהו שקרה בשנה וחצי האחרונות של החיפוש הוא שאני מרשה לעצמי לעשות ולדייק. אני דוחף קדימה ורושם מטרות שלא קשורות רק למוסיקה—או למוסיקה בכלל, כמו כל חיי הקודמים—אלא קשורות להיותי אדם על הכדור הזה.
בסוף השבוע עשיתי את חצי מרתון תל אביב—בזמן טוב יותר משתכננתי. זה הוכיח לי כמה יש ערך בהתמדה, וכמה כשאני שם מטרה מול העיניים, אין דבר שעוצר אותי. והאמת? כשאני יודע שאני רוצה משהו, זה גם לא כזה קשה באמת להשיג אותו.
19 שניות אחרי קו הסיום כבר חשבתי על הדבר הבא. אני מאחל לעצמי להצליח לשהות בהישגים יחד עם הרעב שיש לי, ואולי למצוא עוד כמה תשובות לשאלות שלי עד המרתון של 2026.
שם ברור שזה לא יהיה חצי, אלא מרתון מלא. ואולי, כשאסיים אותו, אהיה מלא בעצמי. ואולי לא. אולי אולטרה-מרתון יבצבץ לו במוחי ישר אחרי קו הסיום.
ואולי השאלה שצריך לענות עליה היא איך מסתפקים במה שיש.
ואולי אני בכלל אוהב ליצור יש מאין.
והריצה הזאת מסמלת את הרצון להשקיע בתוך החוסר ודאות,
את הרצון לכבוש בתוך הסבל,
את הרצון לגדול מתוך הקושי,
ואת הרצון לשבור את הגבולות שלי.
זה משחק. כואב, אבל מתגמל.
קצת מזוכיסטי, אבל חוויית חיים עוצמתית.
כמו שרבינו הארווי אמר:
“Life is this 💁🏻♂️ I like this 🙆🏻♂️”
שלא נפחד לשבור את הגבולות, ובעיקר לא להישאר במקום. 🤍
עברה עליי שנה משוגעת, שנה וחצי אם לומר את האמת.
כל חיי חשבתי שאני אהיה מוסיקאי—ידעתי אפילו. 24 שנים מהחיים הקדשתי לזה והגשמתי חלומות: לעבוד עם מוזיקאים שאני מעריץ, להיות על הבמות הגדולות, לעשות מוסיקה עם צוותים מוכשרים וללמוד מכל אחד בדרך.
החיים נתנו לי מתנה, ואני אסיר תודה להם ולעצמי שידעתי לנצל אותה. המלחמה זרקה אותי מכל זה. אחרי שחיקה של עבודה אינטנסיבית, הכל נעצר והייתי חייב לברוח—להבין איך קוראים לי והאם החלום הזה שהגשמתי רוצה לשנות צורה או לא.
נעלמתי כדי לשאול שאלות קשות, והאמת היא שעדיין לא לגמרי חזרתי. אני עוד לא יודע את התשובות, אני עוד מחפש. אבל משהו שקרה בשנה וחצי האחרונות של החיפוש הוא שאני מרשה לעצמי לעשות ולדייק. אני דוחף קדימה ורושם מטרות שלא קשורות רק למוסיקה—או למוסיקה בכלל, כמו כל חיי הקודמים—אלא קשורות להיותי אדם על הכדור הזה.
בסוף השבוע עשיתי את חצי מרתון תל אביב—בזמן טוב יותר משתכננתי. זה הוכיח לי כמה יש ערך בהתמדה, וכמה כשאני שם מטרה מול העיניים, אין דבר שעוצר אותי. והאמת? כשאני יודע שאני רוצה משהו, זה גם לא כזה קשה באמת להשיג אותו.
19 שניות אחרי קו הסיום כבר חשבתי על הדבר הבא. אני מאחל לעצמי להצליח לשהות בהישגים יחד עם הרעב שיש לי, ואולי למצוא עוד כמה תשובות לשאלות שלי עד המרתון של 2026.
שם ברור שזה לא יהיה חצי, אלא מרתון מלא. ואולי, כשאסיים אותו, אהיה מלא בעצמי. ואולי לא. אולי אולטרה-מרתון יבצבץ לו במוחי ישר אחרי קו הסיום.
ואולי השאלה שצריך לענות עליה היא איך מסתפקים במה שיש.
ואולי אני בכלל אוהב ליצור יש מאין.
והריצה הזאת מסמלת את הרצון להשקיע בתוך החוסר ודאות,
את הרצון לכבוש בתוך הסבל,
את הרצון לגדול מתוך הקושי,
ואת הרצון לשבור את הגבולות שלי.
זה משחק. כואב, אבל מתגמל.
קצת מזוכיסטי, אבל חוויית חיים עוצמתית.
כמו שרבינו הארווי אמר:
“Life is this 💁🏻♂️ I like this 🙆🏻♂️”
שלא נפחד לשבור את הגבולות, ובעיקר לא להישאר במקום. 🤍
עברה עליי שנה משוגעת, שנה וחצי אם לומר את האמת.
כל חיי חשבתי שאני אהיה מוסיקאי—ידעתי אפילו. 24 שנים מהחיים הקדשתי לזה והגשמתי חלומות: לעבוד עם מוזיקאים שאני מעריץ, להיות על הבמות הגדולות, לעשות מוסיקה עם צוותים מוכשרים וללמוד מכל אחד בדרך.
החיים נתנו לי מתנה, ואני אסיר תודה להם ולעצמי שידעתי לנצל אותה. המלחמה זרקה אותי מכל זה. אחרי שחיקה של עבודה אינטנסיבית, הכל נעצר והייתי חייב לברוח—להבין איך קוראים לי והאם החלום הזה שהגשמתי רוצה לשנות צורה או לא.
נעלמתי כדי לשאול שאלות קשות, והאמת היא שעדיין לא לגמרי חזרתי. אני עוד לא יודע את התשובות, אני עוד מחפש. אבל משהו שקרה בשנה וחצי האחרונות של החיפוש הוא שאני מרשה לעצמי לעשות ולדייק. אני דוחף קדימה ורושם מטרות שלא קשורות רק למוסיקה—או למוסיקה בכלל, כמו כל חיי הקודמים—אלא קשורות להיותי אדם על הכדור הזה.
בסוף השבוע עשיתי את חצי מרתון תל אביב—בזמן טוב יותר משתכננתי. זה הוכיח לי כמה יש ערך בהתמדה, וכמה כשאני שם מטרה מול העיניים, אין דבר שעוצר אותי. והאמת? כשאני יודע שאני רוצה משהו, זה גם לא כזה קשה באמת להשיג אותו.
19 שניות אחרי קו הסיום כבר חשבתי על הדבר הבא. אני מאחל לעצמי להצליח לשהות בהישגים יחד עם הרעב שיש לי, ואולי למצוא עוד כמה תשובות לשאלות שלי עד המרתון של 2026.
שם ברור שזה לא יהיה חצי, אלא מרתון מלא. ואולי, כשאסיים אותו, אהיה מלא בעצמי. ואולי לא. אולי אולטרה-מרתון יבצבץ לו במוחי ישר אחרי קו הסיום.
ואולי השאלה שצריך לענות עליה היא איך מסתפקים במה שיש.
ואולי אני בכלל אוהב ליצור יש מאין.
והריצה הזאת מסמלת את הרצון להשקיע בתוך החוסר ודאות,
את הרצון לכבוש בתוך הסבל,
את הרצון לגדול מתוך הקושי,
ואת הרצון לשבור את הגבולות שלי.
זה משחק. כואב, אבל מתגמל.
קצת מזוכיסטי, אבל חוויית חיים עוצמתית.
כמו שרבינו הארווי אמר:
“Life is this 💁🏻♂️ I like this 🙆🏻♂️”
שלא נפחד לשבור את הגבולות, ובעיקר לא להישאר במקום. 🤍
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
לעבוד במוסיקה בארץ זה מתיש, אנחנו מדינה כל כך קטנה עם כמות קהל מוגבלת ומשאבים מוגבלים, ובתוך כל זה ריכוז כישרון לא נורמאלי בכל פינה שתסתכל. אמנים בארץ הזאת עובדים הכי קשה בעולם בשביל המוסיקה ותגמול גשמי מועט. נעים בין במה של 100 איש לבמה של 20,000. אבל המוסיקה לא עוזבת את הנשמה ואין דרך אחרת, לרובם. כרמי הוא אחד כזה, שהמוסיקה לא עוזבת אותו והוא לא אותה, לפני כמה ימים כרמי שרף את הגריי כאילו זה מינימום בלומפילד, ממי שבא אליי לפני שנתיים לעשות שיר ראשון נהייתה מפלצת במה שיודע מה הוא רוצה כמה ואיך, ובכל שלב דוחף את כל מי שמסביבו לעבוד הכי קשה ולגרום לדברים להישמע הכי טוב שאפשר.
אני גאה להיות חלק מהדרך שלך אחשלי, בהפקות של השירים ובהפקת הופעה הזאת. ואם כבר להפיק הופעה אז עם חבורת מוכשרים בלתי מעורערת כמו החברה שאתה מקיף את עצמך בהם, אתם נינג׳ות קצה אחד אחד. כרמי הוא מסוג האנשים שכשהוא מתחיל לשיר אי אפשר שלא לעצור הכל ולהקשיב, ואין לי ספק שזאת רק ההתחלה ואני לא רוצה לדמיין אפילו איפה יהיה הסוף, תודה לכל מי שלקח חלק בערב היפה הזה @carmi___._ @rotemshafran1 @rotemshtain @haramot.shr @eyal_ros @liordorbass @karni_solan @nitzan_abekasis @omer_yeled
Story Save - Best free tool for saving Stories, Reels, Photos, Videos, Highlights, IGTV to your phone.
Story-save.com is an intuitive online tool that enables users to download and save a variety of content, including stories, photos, videos, and IGTV materials, directly from Instagram. With Story-Save, you can not only easily download diverse content from Instagram but also view it at your convenience, even without internet access. This tool is perfect for those moments when you come across something interesting on Instagram and want to save it for later viewing. Use Story-Save to ensure you don't miss the chance to take your favorite Instagram moments with you!
Our advantages:
No Need to Register
Avoid app downloads and sign-ups, store stories on the web.
Exclusive High-Quality
Stories Say goodbye to poor-quality content, preserve only high-resolution Stories.
Accessible on All
Devices Download Instagram Stories using any browser, iPhone, Android.
Completely Free to Use
Absolutely no fees. Download any Story at no cost.
Frequently Asked Questions
- 1. Go to the Instagram Story Downloader tool.
- 2. Next, type the username of the Instagram profile into the provided field and click on the Download button.
- 3. You'll then see all the Stories that are available for the current 24-hour period. Select the ones you want and hit Download.